Ancora volta

כן, שוב, לא נמאס.

יאללה כולכם תחזרו מהחופשות. צריכה חניה בטווח ארוך.

קצת רומא לנשמה.

עוד פעם? היא אומרת לי.

לעזאזל מה אכפת לאנשים.

ואני עונה לה שכן ותחנה הבאה מדריד. כשלא חם. לאוירה שלא הצלחתי לספוג פעם קודמת. לבד. עד ש….

המזווה – נו באמת

לעולם אבל לעולם לא יתובל קבב רומני בפפריקה.

אבל תטעמי מבטיח לך שלא תתאכזבי.

הו, אמרתי לו. פה בדיוק הבעיה.

הטעם. פפריקה משנה את הקבב למזרחי. בנוסף, ולצערי, יש לי ניסיון באכזבות. אז כרומניה כבר התאכזבתי. ובלי שום קשר המעדניה שלכם מצויינת.

הגבול הדק

מושב סתריה. יושבות 5 חברות בגינה אחרי ארוחה שאת רובה בישלתי, בירות ואפרול. מהיסודי אנחנו מכירות. כברת דרך ארוכה.

אחת גרושה ובפרק ב'.

אחת נשואה לחבר הראשון מהתיכון.

אחת נשואה לחבר השני אחרי התיכון.

אני, גירשתי ואחר כך גורשתי.

ואחת נשואה עם מאהב. והסיפור שלה הציף הכל בתוכי, מחשבות שעלו והייתי חייבת להוציא.

תהני היום כמה שיותר כי מה שנכון היום לא יהיה נכון מחר.

כי היום היא גילטי פלז'ר ומחר היא תיהיה רק גילטי.

כי היום היא הפתרון ומחר היא תיהיה הבעיה.

כי היום היא מאהבת ומחר היא תיהיה האויבת.

כי היום היא הדבר הנכון בשבילו ומחר היא תיהיה הטעות שלו.

כי מה שאצלה יהיה זכרון מתוק אצלו יהיה זכרון מר.

הגבול הדק בין לבין.

זה יגיע. אין מניעה. מנגנון ההגנה להתמודד היא פרידה הוגנת כי זה מה שהיא תצטרך (אפילו לאסיר מגיע שיחת טלפון אחת) אצלו מנגנון ההגנה ההוגן יהיה לחתוך בבשר החי.

והכל בסדר, לא הראשונים ולא האחרונים, ועולם כמנהגו נוהג, וזה רק הסיפור שלי כי ככה החיים.

כל אחת והמטען שלה.