אהבה

מילה כל כך גדולה. לטוב ולרע. הכי קשה בה, הגעגוע. גם אם זה לזמן קצר, ארוך או לא עוד. לגדול ולקטן, לאהוב/ה, לחבר/ה לילד/ה, לחיים עצמם. כשיש לפעמים מועקה מסתכלת ומחייכת.

אפיה

זה ממש לא הצד החזק שלי אני מאוד אוהבת לבשל אולי כי בבישול אפשר להתפרע להוסיף לגרוע בלי למדוד כמויות ואפיה כן. לרוב אבחר להכין עוגות בחושות ללא הפרדת ביצים. שלא לדבר על עוגיות, מלוחים וכו'. את עוגיות המדלן הכרתי מהאחיינית שלי (שהיא הקונדיטורית) שהכינה לצרפתי שהגיע לביקור שעוד אפשר היה. אז קניתי תבנית מיוחד לזה והכנתי. ואיך להגיד? יצא מושלם! אפשר להכין בכל מיני טעמים אבל אני אוהבת את המקורי טעם לימוני בכל זאת הצרפתים מבינים עניין באפיה.

בנוסף הרוזלך המפורסם של לנדוור. אם להודות באמת אני מעדיפה בצק פריך לעוגיות ופחות בצק שמרים. אבל צלחתי גם את זה. טוב מה כבר יכול להשתבש בבצק שמרים.

אז מי בא לקפה כשיוצאים מזה? לא באמת שואלת.

שעון קיץ

שתים עשרה בלילה או אחת לפי שעון קיץ ואני במטבח אחרי יום לא פשוט. התרפיה במטבח, לא יכולה להרדם. הבישול מסיח מחשבות, גשם בחוץ.

בלינצ'ס ממולא בבשר טחון, פטריות ובצל מטוגן כמו שניצל.
עוגת תפוחים במחבת בעשר דקות עבודה.

לילה טוב ורק בשורות טובות כי הגיע הזמן.